Valentine WHO?!?!?

הבריף: מה, יום האהבה היום?!?
לקוח: כל מי שזה לא בא לו טבעי וצריך להבין מה לא (!) עושים

ולנטיינ'ז. היום שבו הכתיבו לכם שצריך לחזר.
היי. אני לי. אני מחליטה איך ייראה החיזור של כל מותגי האלפא אחרי הלקוחות הכי שווים בחדר. ואם יש יום אחד בשנה שיש לי מה להגיד, הרי שזה היום. או כל יום.

1. מומנטום, דאמט! – את יושבת ומחכה שהוא ישכח? אתה הולך לקנות בגלל שהיא מצפה? כבר הפסדתם חצי מהכיף. הלקוחות שלי לא יתנו מתנות כשמצפים מהם. כאן הכלל הוא לצאת מהכלל.

2. שיט, מה נותנים עכשיו?! – לא יודעת. יודעת רק איך זה צריך להרגיש. כאילו נתת לבנאדם את עצמו לרגע. דמיינו מה יגרום לו שניה לעצור הכל, לאבד תחושת זמן ולחזור לרגע הזה, שהיה לנו כשהיינו ילדים והיינו עומדים מול מתנה, מפחדים להרוס את האריזה ובראש מללללאאאאא סקרנות על מה שזה יכול להיות.

3. כן תסתכלו בקנקן- ימי ה"לא היית צריך" וה"העיקר המחשבה" לא עובדים כשאתם באים עם מתנה בוולנטיינ'ז. צללתם לקונבנציה? לפחות תפתיעו בניראות של הקנקן. תוציאו את האריזה הירוקה והמצ'עממת של סטימצקי, תעברו בפיצוציה, קחו שקית חומה עם המון המון גרעיני חמנייה ותדחפו את הספר פנימה. ההפתעה באריזה תהפוך את הספר למרגש פי מיליון.

4. תגיד את זה כבר! – הלכת, טרחת, גיהצת, עטפת, סחבת. למה בעצם? הפתק הוא התודה, הסליחה, ה"אל תלכי לי" שרצית להגיד מלכתחילה. בעולם מתוקן, בלי אייקונים, אימוג'ים ושאר אפשרויות מילוט אחרות, יש מילים. תשתמשו בהן בחכמה. או בלי חוכמה בכלל. רק לא בקמצנות.

יום אהבה שמח, חברים. כל יום.

רוצים לתת לנו בריף? יוצרים איתנו קשר כאן