הגדות לפסח יש הרבה, הגדות שהופכות לאגדות, יש אחת
אורנמנט- גוף תאורה שיוצא מהקופסה
אנחנו לא יודעות לחשוב בתוך הקופסה, אז החלטנו להאיר אותה, או איתה.
יש מרמלדות ויש Pate de Frui
מתוק לנו ממש כל המתוק הזה
ככה נולדת המתנה המושלמת
אצלנו, הקריאייטיב הכי טוב תמיד נולד מתוך תסכול.
אתמול, שניה לפני שיצאתי מהעבודה לחיים האחרים שלי, הוצאתי את הצעת המאה ללקוח. הרעיון תאם באופן מושלם את הבריף. הוא איגד שלושה מסרים שהלקוח רצה להעביר במוצר אחד מושלם. מושלם למותג, מושלם למומנטום, מושלם ללקוח. יצאתי זחוחה וכבר חיכיתי למייל חוזר, מלא תשבוחות.
ואז קיבלנו תשובה שלילית. מנומסת ומוקירת תודה, אבל שלילית.
מנהלת השיווק כתבה שהרעיון גבוה מידי ללקוחות האסטרטגיים שלה. שאם זה היה תלוי בה, היא בוודאי הייתה הולכת על זה, אבל הקהל לא יבין, ואולי ניתן שוב מארז (אני שונאת את המילה השחוקה הזו) של כל טוב הארץ?!
כמה תסכול שיש בעאלק-מחמאה הזו. לא בגלל שלא קיבלנו את העבודה, הרי כמוה יש המון. אלא בהתייחסות ללקוח. ועוד ללקוח האסטרטגי!
האם גם אני לקוחה של מותגים שחושבים שלא אבין את המסר? הרי גם לי מעניקים כל חג את המתנות המשמימות, הרגילות, חסרות המעוף. ואיפה אסטרטגיית השיווק, ששואפת להיות הכי טוב, להוביל את השוק?!
כל זה עבר לי בראש כשנכנסתי לחדר ההמתנה בסטודיו לריקוד של הבת שלי. עשרים גמדות בחצאיות טוטו ורודות מסתובבות במעגל ו-20 אמהות ממתינות ומדברות על כלום. רגע, כל אחת מהן יכולה בקלות להיות הלקוחה שמקבלת את המתנה מהמותג ההוא בחג הקרוב, והרי לי קבוצת מיקוד.
60 שניות וכבל מאריך ואני עומדת מולן, מספרת להן על הבריף ועושה להן פרזנטציה לא פחות טובה מזו שעשיתי ללקוח. הן מבינות את המתנה, הן מתות עליה. הן מצלמות את הרעיון ושולחות לבעלים. "ביג לייק", הן אומרות.
המתנה ההיא נכנסת לתיקיית "ממתין ללקוח הנכון". יש המון כאלה. הם נמצאים על מדף ה"איך הם עשו את זה" בקטגוריית ספרי השיווק שחייב לקרוא כל תקציבאי מתחיל.
קראת? עדיין נדמה לך שהלקוח שלך פחות מבין ממך? תחשוב שוב. ואז תתפטר.
תתפטר בגלל שלארגון כזה, שמתייחס ללקוחות שלו כאל בינוניים, מהר מאוד ייעלמו הלקוחות האסטרטגיים ואז, בכל מקרה, לא תהיה לך עבודה.
רוצים לתת לנו בריף? יוצרים איתנו קשר כאן